כהן נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה על הסך של 1,543 ₪ אשר עניינה נזק עקיף שנגרם לתובע כתוצאה מתאונה בה היתה מעורבת משאית באמצעותה הוא עובד (להלן: "המשאית") ביום 23.3.2011 (להלן: "התאונה").

1.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 23.3.11, עקב אירוע תאונה, ניזוקה המשאית ושהתה במוסך משך יומיים, לצורך תיקונה (אישור נציג מוסך מ.ש.א. ולפיה שהתה המשאית במוסך מיום 1.5.11 עד ליום 3.5.11, לצורך תיקוני פחחות/ צבע צורף כנספח 1 לכתב התביעה).

2.התובע טוען כי הינו עצמאי, בעל קו חלוקת גלידות בחברת "שטראוס" ולצורך כך הוא מחזיק במשאית יחידה, המהווה מקור פרנסתו הבלעדי. לטענתו שעה שהמשאית מושבתת אף הוא מושבת מעבודה (עמוד 1 לפרוטוקול בשורות 15-16, עמוד 2 בשורות 23-24, עמוד 3 בשורה 4).

3.לטענת התובע, במועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה המשאית מבוטחת על ידי הנתבעת ובגין הנזקים שנגרמו למשאית, פנה התובע אל הנתבעת בדרישה לשיפוי. בין היתר, דרש התובע סך של 1,543 ₪, בגין הפסד יום עבודה. לדרישתו, צירף התובע התוספת לחוות דעת שמאי, לפיה הוערך משך זמן התיקון ב- 1 ימי עבודה, אישור מוסך מ.ש.א. האמור וכן דו"ח רואה חשבון, לפיו הכנסתו החודשית של התובע (נטו - ללא מיסים) עומדת על סך של 41,667 ₪ (תוספת לחוות דעת שמאי צורפה על פי החלטה מיום 9.2.12 לכתב התביעה ודו"ח רואה חשבון צורף כנספח 2 לכתב התביעה).

4.לטענתו, כפיצוי בגין ראש נזק זה שלחה הנתבעת לתובע המחאה בסך של 150 ₪ בלבד, שכן לטענתה סכום זה הינו סביר ומקובל ליום עמידת רכב במוסך. התובע לא פרע את ההמחאה, שכן לדידו, סכום זה אינו הולם הפסדיו בפועל (הודעת תשלום חלקי והעתק ההמחאה צורפו כנספחים 3 ו- 4 לכתב התביעה).

5.מאידך, טוענת הנתבעת, כי הסך של 150 ₪, אשר שולם לתובע בגין יום עמידה אינו שנוי במחלוקת, כי התובע לא הוכיח כי המשאית הושבתה למשך יום אחד במוסך ועוד לא הוכיח את הסכום הנתבע בפועל בגין יום עמידה.

6.לחילופין, טוענת הנתבעת, כי יש להפחית מהסכום הנתבע הוצאות, לרבות מיסים, ביטוח ודלק.

7.לאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי המשאית שהתה יומיים במוסך, ובגין כך זכאי התובע לשיפוי מאת הנתבעת. ואנמק.

8.ראשית, מאישור מוסך מ.ש.א., עולה כי המשאית שהתה במוסך מיום 1.5.11 עד ליום 3.5.11, לצורך תיקוני פחחות/ צבע (האישור צורף כנספח 1 לכתב התביעה).

9.אומנם, בהתאם לאמור בתוספת לחוות דעת השמאי משה שיפ, משך זמן תיקון המשאית הוערך ב- 1 ימי עבודה (התוספת לחוות דעת שמאי צורפה על פי החלטה מיום 9.2.12 לכתב התביעה), ברם, כאמור לעיל באישור מוסך מ.ש.א., בפועל, שהתה המשאית במוסך משך יומיים.

10.שנית, מעדות התובע, אשר לא נסתרה, עולה כי "המשאית הייתה במוסך, היא הייתה מפורקת. פירקו לי חלקים חיצוניים ואז גילו גם חלקים פנימיים שנפגעו ואז השאירו את המשאית" (עמוד 1 בשורות 14-15) "אחרי שפירקו את החלקים החיצוניים התגלה שישנם חלקים פנימיים שנפגעו והמשאית הושארה במוסך יומיים" (עמוד 2 בשורות 1-3).

11.הערכת השמאי כאמור בתוספת לחוות דעתו בדבר הצורך ביום עמידה אחד בלבד, נעשתה בלא שנבדק משך התיקון במוסך בפועל, אלא עסקינן בהערכה בלבד.

12.לאור הדברים שלעיל מסקנתי היא כי המשאית שהתה יומיים במוסך לצורך תיקונה.

13.סוגיה נוספת הנדרשת הכרעה הינה סוגיית גובה הפיצוי, לו זכאי התובע בגין הפסד השתכרות.

14.התובע העיד כי אין לו כרטיס עבודה (עמוד 2 בשורה 17) וכי כשמגיע לנקודת חלוקה פורק את הסחורה ומקבל תעודות, המאשרות פריקת הסחורה וכשלא עובד, לא מקבל תעודה כאמור (עמוד 3 בשורות 2-3, בשורה 11). התובע הגיש דו"ח יתרות סעיפים לשנת 2011, וכן אישור רואה חשבון ולפיו הכנסתו נטו עומדת על הסך של 41,667. הנתבעת לא סתרה נתון זה, מה גם שלא הגיבה למסמכים שהוגשו ביום 4.4.2012.

15.לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

16.אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 1,543 ₪.

17.כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 300 ₪ בגין הוצאות.

18.סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.